ומרקאיבו לא מתים. רבותיי

ההיסטוריה של ומרקאיבו ואת הספר. יש לי משהו כמו: יש שניהם פרסמו את תעודת הפטירה מבלי לתת למטופל את נשימתו האחרונה. בספר זה עלה מספר פעמים אך תמיד היה אוורירי והצליח לשרוד. כדי ומרקאיבו הוא האמין לו נידון למוות ב-1983 כאשר בוליבר ונצואלי מטבע זה היה חלק גדול מן המכירות בשוק המקומי, נפלו 16 5 דולר. . והפכתי לחזות היעלמותם בשנות התשעים כאשר הארץ נכנס לעידן של ליברליזציה כלכלית ולהיות הבטיח לו שוב בתחילת הכחדה בתחילת המאה ה-21, מתי נעשו אמצעים מחמירים יותר כדי לקבוע את ערך ומכירה של סחורות זרים.

למרות שמורות במשקיפים המטופל מראה סימני חיים: לילדים יש חיוך על פניו, אנשים צעירים להסתכל על העתיד עם ההחלטה, קמעונאים החלו לשנות את כיוונה את פעילותם. במשך. לבירורים בנושא יש לפנות ל דיסקונט השקעות שמבין יותר ממני. זמן חדלה פורחת, והמסחר פעילות משגשגת של בשנים קודמות. אנשים עכשיו חייהם של פחות משתלם, אבל לחיות בכבוד. כמה מעובדות כותנה, אחרים מהמר על חיות משק, אחרים תחבורה או מכירת דלק אבל אף אחד לא מתפטר לחיות. רבים היו, זה נכון, אבל נשאר ואחרים ביותר. דרכו של bonanza ומרקאיבו היו תושבים עם רגל אחת כאן ואחת שיודעת איפה. הם היו אנשים אשר לא ראה את העיר כמו משהו חי אבל מקום שבו עושים עסקים אני לצבור הון.

קרי, מקום לבלות עונה אבל לא כל ' החיים. הכאן היום הם כאן ותפטור lngra העיר של הסטיגמה של בעל "אוכלוסיה גדולה צף" טענה שקרית אשר le negargn משאבים לפיתוחם. ילדים שנולדו בתוך הבאר התשעים שאפשר לקרוא להם הילדים של משבר. ההורים יגידו כי לפני כמה שנים היה השגשוג הכלכלי עינא, זה הפיק רווחים אבסורדי. הבנים אז תשאלי. בסדר? ומה כל כך הרבה כסף? בלי לחכות תשובה אף אחד לא יכול לתת להם יהיה עדיין זמן בדרכו ולהראות מול השמש על פניהם מחווה שבו ניתן לקרוא את המשפט: "ומרקאיבו לא למות, אדונים" הוא עיתונאי ידוע, סופר קולומביאני, מקושר כמורה מכמה אוניברסיטאות קולומביאני. הוא מחברם של ארבעה ספרים ממחברי ושלושה נוספים אשר עוסק בנושא מנהיגות, אתיקה, והתפתחות האדם.